שפתי חכמים, דברים כ״ג:י״א

דבר הכתוב בהווה. דבלילה דרך שרואה קרי אבל ביום אין דרך שרואה קרי, אבל בוודאי מי שרואה קרי ביום גם הוא טמא:

ואסור ליכנס למחנה לויה וכ"ש כו'. ר"ל מדכתיב שני מחנות בפסוק. וא"ת והא אפקיה לשני מחנות חד למצות עשה וחד למצות לא תעשה. ועוד קשה, למה נקט מכ"ש למחנה שכינה, אלא היה לו לינקוט ואסור ליכנס למחנה לויה ולמחנה שכינה. וי"ל דה"פ, דר"ל בזה מה שכתיב ויצא אל מחוץ למחנה, היינו ע"כ מחנה שכינה, דמהיכא תיתי לרבות שאר מחנות, ואחריו כתיב לא יבא אל תוך המחנה, מרבה קרא אפי' מחנה לויה, וא"כ קשה אם נכנס בטומאת קרי למחנה שכינה שהוא קדושה חמורה, אינו עובר אלא בעשה, כדכתיב ויצא וגו', ואם נכנס למחנה לויה שאין בה קדושה כ"כ עובר בלא תעשה שהוא חמור מעשה, כדכתיב לא יבא וגו'. ומתרץ דאם אסור ליכנס למחנה לויה בלא תעשה כ"ש כו'. וא"ת והרי אין עונשין מן הדין. וי"ל ה"מ היכא דלא רומז כלל בתורה, אבל הכא כתיב שעובר בעשה, אלא לא תעשה בא מן הדין, בדבר זה עונשין. והרא"ם תירץ משום דתרווייהו מחנה שכינה ומחנה לויה, משום קדושתה של שכינה הוא, וכחד מחנה חשיבי להו וכו'. ע"ש כי האריך: